רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבְיוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ. וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ. לָמָּה אַתְּ מִסְתַּכֵּל בִּי. וַאֲפִילוּ יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר. אַתְייָא דְּרִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי אִימִּי עַד לֹא יַחְזוֹר בֵּיהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. אֲפִילוּ מִן דְּחָזַר בֵּיהּ אַתְייָא הִיא. שַׁנְייָה הִיא כְּתִיבָה בִשְׁנַיִם וַחֲתִימָה בִשְׁנַיִם. חֲתִימָה בִשְׁנַיִם כּוֹחָהּ מְיוּפָּה וּכְתִיבָה בִשְׁנַיִם אֵין כּוֹחָהּ מְיוּפָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכתיבה בשנים אין כחה מיופה. אבל מציעתא שנים אומרים בפנינו נכתב אין כחה מיופה כשאר קיום והילכך פסול לרבנן כשיוצא מתחת יד עד החתימה לבד משום דאתי לאחלופי בשאר שטרות בקיום עד אחד כר' אמי לעיל:
א''ר מנא. דלא היא אלא אפי' משחזר בו ר' יוסי שפיר נמי אתייא כר' אימי ומוקי למציעתא כרבי אימי דבשיוצא מתחת ידו פליגי והכא ביוצא מתחת עדי החתימה נמי כשר דשאני לן בין כתיבה בשנים לחתימה בשנים דהכא בשנים מעידין על החתימה כחה מיופה דהוי כשאר קיום ששנים מעידין על החתימה ולית כאן חשש דאתי לאחלופי בשאר שטרות והילכך אפי' ביוצא מתחת ידי עדי החתימה כשר:
אתייא דר' יוסי כר' אימי. דמוקי למציעתא בשיוצא מתחת ידו של א' וה''נ לר' יוסי עד דלא יחזור ביה קודם שחזר מדבריו ומוקי להסיפא נמי בהאי גוונא:
למה את מסתכל בי. ואם אין דעתך כן אף אני חוזרני בי ואפי' יוצא מתחת ידי אחר של המעידין על החתימה כשר דשנים שהביאו א''צ לומר:
והוה ר''ז מסתכל ביה. כמתמיה על דבריו:
ר' יסא בשם ר' יוחנן וביוצא מתחת ידו. אסיפא דמתני' קאי א' אומר בפני נכתב ושנים אומרי' בפנינו נחתם כשר ודוקא ביוצא מתחת ידו של האחד המעיד על הכתיבה דהואיל וחכמים האמינוהו לשליח כשנים נעשה כשנים המעידין על הכתיבה ושנים על החתימה אבל אם יוצא מתחת ידי עדי החתימה פסול קסבר שנים שהביאו צריכין לומר בפ''נ ובפ''נ והכא אין מעידין על הכתיבה:
אָמַר רִבִּי אִמִּי. מַה פְלִיגִין. בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ. אֲבָל בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר אַף רַבָּנִן מוֹדוֹי שֶׁהוּא כָשֵׁר. רִבִּי חְנַנְיָה דְּרִבִּי אִמִּי אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מַה פְלִיגִין. בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר. אֲבָל בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ אַף רִבִּי יְהוּדָה מוֹדֶה שֶׁהוּא פָסוּל. מָתִיב רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי אִימִּי. אִם בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר רִבִּי יוּדָה מַכְשִׁיר אֲפִילוּ בְּקַמַּייתָא. 10b אַייְתֵי רִבִּי אִמִּי לְרִבִּי יוֹנָה חֲמוֹי וְתַנָּה לֵיהּ. אֶחָד אוֹמֵר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. פָּסוּל. רִבִּי יוּדָן מַכְשִׁיר. אָמַר רִבִּי אָבִין. לִישָׁן מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי זְעִירָא. בְּזֶה רִבִּי יוּדָן מַכְשִׁיר. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי זְעִירָא. אִם בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר כְּהָדָא לֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ כִשְׁנַיִם. אֵימָתַי עָשׂוּ אוֹתוֹ כִשְׁנַיִם. בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵעִיד עַל הַכְּתִיבָה וְעַל הַחֲתִימָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לישן מתניתא. ל' התוספתא מסייעא לר' זעירא דלא פליג אלא בסיפא ביוצא מתחת יד שניהם הוא דמכשיר דקתני בתוספתא שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם רבי יהודה מכשיר בזה דמשמע דוקא בזה הוא דפליג ר''י אבל באחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם מודה ר' יודה שהוא פסול:
וקשיא על דר' זעירא אם ביוצא מתחת ידי אחר. נמי פסלי רבנן בהדא לא עשו אותו כשנים בתמיה דהא הימנוהו חכמים לשליח כשנים והכא שנים שהביאו אמאי פסול. ומשני אימתי עשו אותו כשנים בזמן שהוא מעיד על הכתיבה ועל החתימה והיינו כדפרישית לעיל דבעינן שזה שהוא מעיד על הכתיבה הוא עצמו יעיד על החתימה והכא אותן השנים מעידין על הכתיבה ולא על החתימה והשלישי מעיד על החתימה ולא על הכתיבה והילכך לאו כלום הוא דקסברי שנים שהביאו גמי צריכין להעיד על הכתיבה ועל החתימה:
מה פליגין ביוצא מתחת ידו. אפלוגתא דר' יודה וחכמים במתני' קאי שנים אומרים בפנינו נכתב וא' אומר בפני נחתם פסול ור' יודה מכשיר ומפרש ר' אמי דבמה פליגין בשהגט יוצא מתחת ידו של זה המעיד על החתימה לבדו ובהא פליגי דחכמים סברי אע''ג דהימנוהו רבנן לשליח כבי תרי אפ''ה הואיל והוא אינו מעיד נמי על הכתיבה פסול דגזרינן דילמא אתי לאחלופי בקיים שטרות דעלמא בע''א מכיון דיוצא מתחת יד המעיד על החתימה ומוכחא מילתא דלקיומי אתא ומאן דחזי קסבר כל שטרות נמי בעד אחד מקיימי ור' יהוד' סבר לא גזרינן:
אבל ביוצא מתחת ידי אחר. מעדי הכתיבה כלומר שיוצא נמי מיד האחר ששניהם הביאו אף רבנן מודו שהוא כשר דקסבר שנים שהביאו גט ממדה''י אינן צריכ' לומר בפ''נ ובפ''נ שהרי עדים מצויים לקיימו ושנים שהביאו מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרו ביה רבנן:
ר' חנניה דר' אמי. אמר נמי כר' אמי:
א''ר זעירא. פליג דמפרש בשיוצא מיד שניהם פליגי ואפ''ה פסלי רבנן דקסברי טעמא דהצריכו בפני נכתב ובפני נחתם לפי שאין בקיאין לשמ' ושנים שהביאו גט ממדה''י נמי צריכין לומר והני לאו כלום קאמרי דמאן דמעיד על הכתיבה לא מעיד על החתימה כדמפרש רבי זעירא לקמן והילכך פסול ור' יודה סבר דטעמא הוא לפי שאין העדים מצויים לקיימו והילכך שנים שהביאו אינן צריכין לומר ולא איכפת לן כלום בעדותן דהני וכשר:
אבל ביוצא מתחת ידו. של זה המעיד על החתימה לבדו אף ר' יהודה מודה שהוא פסול הואיל ואין כאן אלא אחד שהביאו והוא אינו מעיד כ''א על החתימה:
מתיב ר' זעירא לר' אימי אם ביוצא מתחת ידו ר' יהודה מכשיר גרסינן אפילו בקמייתא. נמי ליפלוג ר' יהודה כלומר לדידך דרבי יודה מכשיר אפי' ביוצא מתחת ידו של המעיד על החתימה לבד אם כן ליפלוג נמי ברישא באחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם דכשר לר' יודה בשלמא לדידי טעמא דרבי יודה דמכשיר הכא משום שיוצא מתחת יד שניהם וקסבר שניהם שהביאו א''צ לומר אלא לדידך דמכשיר ר' יהודהי אפי' ביוצא מתחת יד עד המעיד על החתימה קשיא מ''ט לא פליג ר''י נמי ברישא:
אייתי ר אמי לר' יונה חמיו ותנה ליה. חדא ברייתא דקתני הכי דר''י מכשיר אף ברישא:
משנה: נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם כָּשֵׁר. בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה פָסוּל רִבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר שֶׁהָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל הַגִּיטִּין שֶׁנִּכְתְּבְוּ בַיּוֹם וְנֶחְתְּמוּ בַלַּיְלָה פְּסוּלִין חוּץ מִגִּיטֵּי נָשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חוץ מגיטי נשים. מטעמא דפרישית ואין הלכה כר' שמעון:
כל גיטין כו' פסולין. דאתי למיטרף לקוחות מיום כתיבה ושלא כדין:
ור''ש מכשיר. דסבר ר''ש דחכמים תיקנו זמן בגיטין משום פירי כדאמר ר' יוחנן בגמרא שאם לא יהיה זמן בגט יהא הבעל מוכר והולך פירות נכסי מלוג של אשתו לאחר גירושין וכשתתבענו בדין יאמר קודם גרושין מכרתי ולהכי מכשיר ר''ש בנכתב ביום ונחתם בלילה אע''פ שהוא מוקדם דקסבר משנתן עיניו לגרשה אף על פי שלא גירש שוב אין לבעל פירות ואם תבא לטרוף מלקוחות הפירות משעת כתיבה שפיר טרפא דהא נתן עיניו לגרשה:
ביום ונתחתם בלילה פסול. שהרי מוקדם הוא ותקנו חכמים זמן בגיטין גזירה שמא יהא נשוי לבת אחותו ותזנה עליו וחס עליה שלא תידון משום אשת איש ונותן לה גט בלא זמן וכשמעידים עליה בב''ד מוציאה גטה ואומרת גרושה הייתי ופנויה באותה שעה וכן אמר הכא לקמן פ' השולח הלכה ג' מפני מה תקנו זמן בגיטין מפני מעשה שאירע כו':
מתני' בלילה ונתחתם ביום כשר. שהיום הולך אחר הלילה ואין זה מוקדם:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא בַלַּיְלָה. אֲבָל לְמָחָר אוֹף רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לֹא שַׁנְייָא. הוּא לַיְלָה הוּא מָחָר הוּא לְאַחַר כַּמָּה. הֵיי דֵין הוּא לְמָחָר. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. לְמָחָר. וְחָרָנָא אָמַר. מָחֳרָא דְמָחָר. וְקַשְׁיָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן עַל דְּרֵישׁ (לָקִישׁ). כֵּן אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. אַתְיָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן (בֶּן לָקִישׁ) כְּרִבִּי אֶלְעָזָר. כְּמַה דְּרִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים כָּשֵר. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל אַחֲוֵי דְרִבִי בְּרֶכְיָה. כָּאן בְּרוֹצֶה לְחַתְּמוֹ וְכָאן בְּשֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לְחַתְּמוֹ. אָמַר לָעֲשָׂרָה. חִתְמוּ בַגֵּט זֶה. וְחָֽתְמוּ מִקְצָתָן הַיּוֹם וּלְמָחָר מִקְצָתָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כָּשֵׁר. וְהַשְּׁאָר עַל תְּנַאי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. פָּסוּל עַד שֶׁיַּחְתְּמוּ כּוּלָּן בוֹ בַיּוֹם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לָעֲשָׂרָה. חִתְמוּ בַגֵּט. וְחָֽתְמוּ מִקְצָתָן הַיּוֹם וּמִקְצָתָן לְמָחָר. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִין וְכַשְּׁרוּן וְחָשׁוּן. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן מִן דְּרַבָּנִין וּפְלִיגָא עֲלוֹי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וּפְלִיגָא עֲלוֹי מִן דְּרַבָּנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא מסייע לר' שמעון בן לקיש מן דר''ש. ולר''ל איפכא הוי דמסייע ליה למאי דאמר לעיל לר''ש דמכשיר אפילו בנחתם לאחר זמן אבל פליגא עליה למאי דאמר לעיל דכשר אליבא דרבנן אם מקצתן חתמו למחר דהשאר על תנאי דא''כ לא היו צריכין לחוש כאן כלל אפי' לכתחילה:
הדא מסייע לר' יוחנן מן דרבנן ופליגא עלוי מן דר''ש. כלומר למאי דאמר לעיל אליבא דרבנן דפסול עד שיחתמו כולן בו ביום מסייע ליה דבשביל כך חששו בתחילה בהכשר גט זה אבל פליגא עליה למאי דאמר לעיל אליבא דר' שמעון דמודה הוא אם נחתם לאחר זמן דפסול דהא בהאי עובדא סמכי על דר''ש ואכשרון:
וכשרין וחשון. כלו' שחששו להכשיר לכתחילה משום דרבנן דפסלי בנחתם לאחר זמן ובהנהו דשוינהו עדים לכולהו צריך שיחתמו כולן בו ביום ואעפ''כ כשרין כר''ש דשעת הדחק היה שהלך הבעל לדרכו או שניסת כבר בגט זה וכדאמר בבבלי כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק:
אמר לעשרה חתמו כו' מפורש לעיל הלכה א':
אמר ר' שמואל. לא קשיא כאן ברוצה לחתמו אם רוצה לחתום עליו עדים בהא קאמר ר''ש דצריך כדין וכתיקון וכדאמרי' מודה ר''א במזויף מתוכו וכאן דמכשיר בלא עדי חתימה בשאינו רוצה לחתום עליו עדים כלל אלא בעדי מסירה בלבד ובערכאות דכשר טעמא משום דלא מכשרינן אלא בשמות מובהקין ולא מיקרי מזויף מתוכו דלא אתי למיטעי כדפרישית לעיל:
ה''ג וקשיא דר' יוחנן דר''ש אדר''ש לא כן א''ר בא בשם ר' זעירא אתיא דר' שמעון כר' אלעזר כו'. כלומר לר' יוחנן דאמר דרבי שמעון מחלק בין לאלתר ובין לאחר זמן ומודה ר' שמעון דאם נחתם לאחר זמן פסול וא''כ לדידיה קשיא דר''ש אדר''ש דהא כן א''ר בא לעיל בפ''ק גבי הא דר''ש מכשיר בערכאות של עכומ''ז ואפי' בגיטי נשים ובעדי מסירה וקאמר התם דאתיא דרבי שמעון כר' אלעזר כמה דר''א אומר דלא צריך לחתום עדים בגט אלא מפני תיקון עולם כן ר''ש ס''ל מה''ט דערכאות כשירין בעדי מסיר' שאע''פ שאין עליו עדים כשר מדינא אלמא דר''ש סבר דאין עדי חתימה מעכבין בגט והכא קאמר ר' יוחנן לר''ש דפוסל בנחתם לאחר זמן הא אפי' אין עליו עדים כלל כשר:
וחרנא אמר מחרא דמחר. אבל למחר הראשון אין חוששין:
חד אמר למחר. ממש ואפי' בזמן המועט הזה חוששין:
היידן הוא למחר. לר' יוחנן מפרש איזה למחר קאמר דחוששין:
לא שנויא. אין חילוק בין אותה לילה בין למחר או לאחר כמה ימים מכשיר ר''ש:
לא אמר ר''ש. במתני' דכשר אלא דוקא נכתב ביום ונחתם בלילה לאלתר אבל אם נחתם למחר אוף ר''ש מודה דפסול דחיישינן שמא בתוך כך פייס הבעל וביטל הגט:
הלכה: נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם כוּל'. 11a אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. פָּסוּל מִפְּנֵי אֲכִילַת פֵּירוֹת. אָמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ. מֵעַתָּה תָחוּשׁ לַגִיטִּין הַבָּאִין מִמְּדִינַת הַיָּם שֶׁמָּא נִכְתְּבוּ בַיּוֹם וְנֶחְתְּמוֹ בַלַּיְלָה. אָמַר לֵיהּ. זֶה זִיּוּפוֹ מִתּוֹכוֹ וְזֶה זִיּוּפוֹ מִדָּבָר אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל זה זיופו בדבר אחר. כלומר בהא לא חיישינן דמשום זיוף הגט שפיר הוא דחוששין והצריכו חכמים לימר בפ''נ ובפ''נ לקיימו וסגי בהא אבל זה החשש שמא לא נחתם ביום כתיבתו לא הוי זיוף בגוף הגט אלא זיופו בדבר אחר הוא משום פירות ולא חשו חכמים לזה:
מעתה. הואיל ויש כאן חשש אכילת פירות תחוש ג''כ לגיטין הבאין ממדינת הים שמא לא נחתמו ביום כתיבתן:
גמ' פסול מפני אכילת פירות. דקסבר ר' יוחנן מה שתקנו חכמים זמן בגיטין הוא מפני אכילת פירות כדי שתדע מתי תגבה פירות נכסי מלוג שלה אם ימכרם הבעל והילכך נכתב ביום ונחתם בלילה פסול דיסברו הדיינים שביום הכתיבה נחתם ותטרוף האשה הפירות מלקוחות משעת כתיבה עד שעת החתימה שלא כדין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source